זה לא היה קשה, הכל זרם ובטבעיות רבה קרה הקסם הזה ונולד הדיוקן הראשון.
הקושי האמתי היה לבחור! לבחור להשקיע זמן בעצמי, לבחור להסביר איך אני מחסיר שעות עבודה ויושב פעם בשבוע לפסל.
לבחור בתחום עיניין חדש, לבחור בעוד תחביב שהתשוקה אליו תגבה זמן יקר מהסובבים אותי ומשפחתי.
לבחור לעשות דווקא דיוקן ולבחור לרצות שהוא יהיה ראליסטי ודומה למקור, לבחור לאתגר את היכולות שלי.
לבחור להקשיב ללב, לאינטואיציות, שכידוע לכם אי אפשר לראות אותן, הן פשוט שם. לוחצות לנו על כפתורים.
לבחור להתחייב להוצאה כספית נוספת
לבחור להכיר אנשים חדשים,
לבחור לקבל ביקורת על העיסוק בפיסול, על הרמה של הפסל, על הדמיון, על התוצאה, על הזמן היקר...
המון בחירות.
אנו כהורים או כילדים, פעמים רבות בוחרים לתת לאחרים. אם הילד מבקש חוג פיסול ויש לו תשוקה לזה (כך הוא מציג זאת), אנו רצים ורושמים אותו. מוצאים הצדקה לתשלומים ולנסיעות. עושים מאמץ. "זה בשביל הילד, אלו החיים שלו" "מי אם לא אני יעזור לו?"
כנ"ל לגבי ההורים ופעמים רבות כלפי בן הזוג.
אבל כשמדובר בנו, יש לנו נטיה לדחות את הדברים.
"זה זמן לא מתאים, גם כלכלית..." "אולי יהיה לי קשה להתחייב..."
ההשקעה בעצמנו קשה לנו למרות שלרוב זו ההשקעה המשתלמת ביותר.
אז אני קורא לכם, להקשיב ללב ולאינטואיציה ואם אתם שומעים קריאה לצאת ולעשות משהו אפילו תחביב הזוי ולא קשור.....צאו לעשות זאת.
ואם יש לכם אפליקציית פייסבוק פשוט תגידו את המילה או תשלחו למישהו סמס, פייסבוק כבר ידאג לשלוח לכם פרסומת....זו הדרך החדשה בה עובדת תאוריית הסוד באופן דיגיטלי.
זכרו: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"..דר' סוס
